פסק-דין בתיק עד"י 1526/09

נגד כל אחד מהמערערים הוגש כתב אישום שייחס להם עבירה של ניסיון לגניבה על ידי התפרצות. השניים פרצו יחדיו ביום 3.2.09 לדירה בעלי זהב, ונעצרו במקום.

בטרם התקיים דיון בשאלת מעצרם של המערערים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, נקשר בינם לבין התביעה הסדר טיעון במסגרתו יושת עליהם עונש מאסר בפועל של חודש ויום, מאסר מותנה וקנס בסך 1,000 ש"ח.

בית משפט קמא החליט לדחות את ההסדר בעניינם, וחלף העונש המוצע על ידי הצדדים, גזר על כל אחד מהמערערים 6 חודשי מאסר בפועל, 12 חודשי מאסר על תנאי, וקנס בסך 6,000 ש"ח.

בעת הדיון בפניי ביקשו הן ההגנה והן התביעה כי אחזיר על כנו את ההסדר שנקשר ביניהם בערכאה הראשונה. הצדדים ציינו כי מלכתחילה התחשבה התביעה בסיכויים הנמוכים להארכת מעצרם של השניים עד תום ההליכים המשפטיים נגדם, והדגישו את העובדה שהשניים התחרטו מיד כשנתפסו, ובחרו להודות אף בבית המשפט בהזדמנות הראשונה, ועל כן יש להעניק משקל רב לסיכויי השיקום.

הכלל הוא כי על בית המשפט לכבד הסדר טיעון המוצג לו על ידי הצדדים אלא אם כן המדובר בסטייה ניכרת ממתחם הענישה הראויה (ע"פ 1958/98 פלוני נ' מדינת ישראל, פ"ד נז(1) 577). בית משפט קמא סבר כי ההסדר שהוצג לו סוטה ממתחם ענישה זה.

עיינתי בנימוקי החלטתו של בית המשפט בערכאה קמא ואיני שותף להם. שני המערערים הינם צעירים ללא עבר פלילי וזו להם המעידה הראשונה. לא זו אף זו, כאשר נתפסו, הביעו מיד חרטה על מעשיהם, וגם בבית המשפט בחרו להודות בהזדמנות הראשונה. הרקע למעשה הינו פלילי בלבד, ואינו על רקע בטחוני כלל. בהקשר זה ראוי לומר כי סברתו של בית המשפט כי עצם ביצועה של עבירה זו בידי פלסטינים מהווה גם סיכון בטחוני, הינה קביעה גורפת חסרת ביסוס, קל וחומר כאשר בעניינם של השניים ניכר כי הרקע אינו בטחוני כלל ועיקר.

המדובר בעבירת רכוש ראשונה שביצעו השניים, ועליה הביעו חרטה מיד עם תפיסתם וגם בבית המשפט. במקרה זה ישנה הצדקה ממשית להעניק את מירב המשקל לסיכויי השיקום והחזרה לחיים נורמטיביים של השניים, ולא היה מקום לקביעה כי הסדר הטיעון סוטה ממתחם הענישה הראויה.

לפיכך החלטתי לקבל את הערעורים ולגזור על כל אחד מהמערערים את העונשים הבאים:

א.      מאסר למשך חודש ויום לריצוי בפועל החל מיום מעצרם.

ב.      4 חודשי מאסר על תנאי, והתנאי הוא שבמשך 3 שנים מיום השחרור מהמאסר לא יעברו עבירה בה הורשעו או עבירה שעניינה גניבה.

ג.        קנס בסך 1,000 ש"ח או חודש מאסר תמורתו. הקנס ישולם עד מועד השחרור מהמאסר וכתנאי לו.

ניתן היום, 4 במרץ 2009, ח' באדר התשס"ט., בלשכה. מזכירות ביהמ"ש תעביר העתק פסק דין זה לידי הצדדים.

                                                                  שופט התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: